איזו פסטה כדאי לצרוך?​

אז איזו פסטה באמת בריאה יותר -

 מלאה?

אולי פסטה ללא גלוטן?

אולי מאפונה?

ומה עם פסטה רגילה?

היא ממש לא בריאה?

אז תראו, יש שאלות שעליהן יש תשובה אחת; ברורה וקצרה -

ויש נושאים שאין בהם הכרעה.

ולכן, חשוב לנסות להבין את הבעד והנגד,כדי לעשות את ההחלטה הנכונה.

אז קודם כל, בואו ננסה להבין -

מה הבעיה עם פסטה?

כל פסטה; גם זו שמשווקת כבריאה ביותר -

מכינים מקמח.

זה יכול להיות קמח חיטה לבן, קמח כוסמין, קמח אפונה או כל קמח אחר.

אבל זה תמיד יהיה קמח.

ועם קמח יש לנו בעיה -

בעיה משותפת לכל הקמחים, בלי קשר למה שמרכיב אותם,

בעיה שמתחילה הרבה לפני ערך ה"כוסמין/ חלבון/ אפונה/ לבן".

קמח מכינים מדגנים או קטניות,

שניהם, בעצם - זרעים.

ולזרעים יש מבנה ייחודי משלהם.

בכל זרע יש:

ליבה - המורכבת בעיקר מפחמימה וחלבון (היחס ביניהם יהיה שונה בין קטניה לדגן).

נבט - שזה בעצם תוך הזרע. חלק זה אחראי על גדילת הזרעים כאשר הם נופלים לאדמה.
בחלק זה גם מרוכזים רב הערכים התזונתיים שיש בזרעים.

קליפה - כשמה כן היא; מכסה את שני החלקים הראשונים שדיברנו עליהם; ויוצרת מעטפת לזרע.
בקליפה יש בעיקר סיבים תזונתיים וגם ערכים תזונתיים.

עכשיו - אמנם בנבט מרוכזים ערכים תזונתיים רבים, אבל הטבע דאג להגן עליהם.
 

למה בעצם?

הערכים שיש בנבט, היו אמורים לשמש את הזרע בימי ההתפתחות הראשונים שלו,

ולאפשר לו גדילה.

בדיוק כמו שאחרי לידה מגיע לאמא חלב; המרוכז בכל הערכים התזונתיים החיוניים;

כדי להניק את התינוק ולאפשר לו התפתחות התחלתית -

כך גם בטבע, דאגו לזרע הקטן,

ולימי חייו הראשונים.

ימי חייו מתחילים ביום בו הוא מתחיל להתפתח -

מזרע חסר חיים,

לנבט, שורש, עלים...ואחר כך לעץ או שיח.

לזרע אין תאריך לידה קבוע מראש -

הוא יכול להיוולד בכל רגע,

גם אחרי שנים במצב ''ללא חיים''.

 

והמשותף בין לידת תינוק -

ללידה ותחילת חיים של זרע...

אלה המים!

מים הם אלו שיגרמו לזרע להתעורר לחיים ולהתחיל לצמוח,

כי כך זה בטבע -כאשר מגיע הגשם,

מגיעה העונה המתאימה לצמיחה.

אבל איך לשמור על הערכים התזונתיים;
שחייבים להשמר חודשים, ואולי אף שנים רבות עד לצמיחת הזרע,

כדי לשמש אותו ברגע האמת ולתת לו כח לגדול עד שיתחזק ויפתח שורשים?

 

כאן הטבע מצא פתרון יצירתי:

חומצה פיטית, שאמורה להבטיח התפתחות טובה בעת בה ייגעו המים.

אך עם החומצה הזו, יש לנו; בני האדם; בעיה.

מכיוון שהיא קושרת יחד מינרלים הנמצאים בזרע - וביניהם ברזל ואבץ. 

האדם אינו יכול לפרק אותה,

האדם כמעט ולא יכול לספוג מינרלים המגיעים בצורה זו.

ולכן, נוכחות של חומצה פיטית בכמות רבה -
פוגעת בספיגה של ברזל, אבץ וגם סידן ומגנזיום.

ומה שמעניין, זה שחומצה פיתית בכמות רבה בתזונה -
פוגעת לא רק בספיגת מינרלים שנמצאים במזון זה ספציפית,

אלא פוגעת גם באיזון כללי של ברזל ומינרלים אחרים בגוף.

ועכשיו - נחזור לחלקים השונים שיש בזרע:

ליבה, נבט וקליפה.

אז הקמח הלבן, שממנו מכינים פסטה לבנה רגילה - כולל את ליבת הזרע בלבד.

מה שאומר שהיא דלה מאוד בערכים תזונתיים, כמעט ללא סיבים,וכוללת בעיקר פחמימה וחלבון (גלוטן). 

אבל מה עם הפסטה המלאה?

פסטה מלאה אמורים להכין מקמח מלא, לכן אמורים להיות בה כל חלקי הזרע, נכון?

ליבה, נבט וקליפה.

ואז יש לנו בנוסף לפחמימה ולחלבון - גם ערכים תזונתיים וסיבים...

אבל - אז יש לנו גם חומצה פיטית!

וכאן זה מתחיל להיות מורכב,

כי לא ברור האם התועלת מהערכים שאולי יש בפסטה המלאה -
עולה על התוצאות של חומצה פיטית בכמות רבה.

ומה לגבי פסטות עשירות בחלבון; כמו פסטה עדשים או אפונה?

בדיוק אותו הסיפור!

גם בהן תהיה כמות גבוהה של חומצה פיטית,
ולכן לא ברור האם שווה לנו החלבון והערכים התזונתיים שיש בהן...

אבל לא רק זה.

כאשר אומרים לנו שמפסטה של עדשים, אפונה או כוסמין מלא,
נקבל יותר ערכים תזונתיים;

בפרט יותר ברזל -

זה לא תמיד נכון.
אנחנו בעצם לא באמת יודעות האם נוכל לקבל את הברזל שאולי נמצא בפסטה ''מלאה'',
אבל בגלל החומצה הפיטית לא זמין לנו.

כאן חשוב לי להדגיש נקודה חשובה -
"אז מה, קמח מלא זה לא באמת בריא?"
הוא כן!

אבל רק כאשר אנחנו מכינות ממנו לחם, פיתות, מאפי שמרים ועוד.
כי בעצם, התפחת בצק עם מחמצת שאור וגם עם שמרים תעשייתיים -

מפחיתה את כמות החומצה הפיתית ומנטרלת אותה חלקית.
מה שמאפשר לנו ליהנות מהערכים התזונתיים שיש בקמח מלא,
בלי שהוא יפגע באיזון הברזל והמינרלים האחרים בגופנו.

אבל פסטה לא עוברת תהליך של התפחה,

ולכן כל החומצה הפיטית שיש בזרע - נשארת בפסטה.

ומכאן אנחנו נאלצות לקבל מסקנה פשוטה:

פסטה היא איננה מזון ממנו נרצה לקבל ערך תזונתי.

פסטה היא פינוק,

פסטה היא מנה כיפית ונוסטלגית מדי פעם...

זו לא מנה שבאמת אמורה להיות חלק מהתפריט שלנו.

פסטה מלאה, פסטה מאפונה,נותנת לנו אשליה של ''בריאות'' -

אבל בעצם לא בריאה כלל כחלק מהתזונה.

ולכן, כאשר שואלים אותי - "איזו פסטה לבחור?"

אני אומרת - זאת שטעימה לכן!

זאת שאחריה תרגישו קלילות יותר,

זאת שגורמת לכן באמת ליהנות מהמנה עד הסוף.

ומה באמת חשוב?

-  לאכול את הפסטה עם הרבה ירקות, עלים ירוקים ונבטים.
כל אלו מספקים לנו סיבים; שלרב יהיו חסרים בפסטה,
ומשלימים לנו ערכים תזונתיים שגם הם חסרים בפסטה.

- ללעוס היטב את הפסטה כאשר אנחנו אוכלות.
הלעיסה מאפשרת עיכול טוב יותר של המזון ומגבילה את כמות האוכל הנצרך.
הלעיסה חשובה במיוחד במקרה של הפחמימות; בגלל שברוק נמצאים חומרים חיוניים לעיכול ופירוק פחמימה.

ככל שהפחמימות שיגיעו למערכת העיכול שלנו,
יהיו מעורבבות טוב יותר עם רוק וטחונות טוב יותר בעזרת השיניים -
כך עיכולן יהיה יעיל יותר, מה שאומר שזה פחות יגרום לבעיות שונות.
בנוסף לכך, הלעיסה משפיעה על תחושת השובע ומאפשרת לנו לשבוע וליהנות ממנה קטנה יותר.

- תיהנו ממנת הפסטה שלכן עד הסוף.
ככל שתיהנו יותר ופחות "תאכלו" את עצמכן על כל ביס -
כך הסיפוק שלכן יהיה גדול יותר,
וזה יגרום לכן להמשיך את החיים ללא פסטה, עד ל''פינוק'' הבא.

ולסיום, האם בכל זאת אני ממליצה על פסטה עדשים, אפונה או כוסמין -
כי היא "בריאה יותר"?

אני לא.
כי היא נותנת לנו אשליה שזה בסדר ושזה יחסית בריא.

עדיף בעיני לאכול משהו שברור לנו שהוא לא בריא - ושיהיה רק מדי פעם,
מאשר להכנס לראש של ''אבל בכל זאת יש בזה ערך תזונתי'',

בזמן שהתועלת האמתית של זה - ירודה...

בנוסף לכך, פסטות מסוג זה עולות הרבה יותר כסף.
ואם כבר אנחנו מחפשות להשקיע - יש מקומות טובים יותר!
תשקיעו במזון שהוא באמת בריא, באמת חשוב,

ולא במשהו שבכלל לא ברור האם יש בו תועלת.

כך גם לגבי ילדים שהוריהם חושבים שעדיף שיאכלו פסטה ''בריאה יותר'' -
כי אחרת לא יאכלו כלום...
אני בטוחה שיש דברים בריאים באמת, שאתן לא קונות לילדיכן בגלל עלותם הגבוהה.
עדיף שתשקיעו בהם!
תותים, פירות, אגוזים, שקדים ועוד ועוד...

"אבל אולי עדיף פסטה אפונה או עדשים, בגלל שאין בה גלוטן?"

תראו, אם יש לכן צליאק, או רגישות לגלוטן - ודאי.
פשוט אסור לכן פסטה שמכילה גלוטן,
וכאן זו תהיה האופציה היחידה.

אבל אם אתן לא - אני רוצה לספר לכן משהו:

במשך דורות רבים, אכלו בני האדם מוצרי חיטה; לחמים, פיתות, מאפים...

ולא סבלו מרגישות לגלוטן (אולי במקרים בודדים, אבל ממש לא ברמה של היום).

ולמה?

כי האנשים השתמשו בחיטה באיזון ובצורה הנכונה, כלומר על ידי התפחה בעזרת מחמצת.

אחרי זה, הגיעה התזונה כמו שאנחנו מכירות אותה היום -

מלאת גלוטן, מלאת קמחים, ללא שימוש במחמצת ועם זנים ''מפותחים'' של חיטה.

וזה מה שעשה נזק -

אין בעיה עם חיטה, אין בעיה עם גלוטן.

יש בעיה עם הגזמה!!!

אנחנו יודעים מה קרה לאנושות בגלל שימוש מופרז בחיטה -

תוך פחות מ-3 דורות, רגישות לגלוטן הפכה למגפה של ממש!

אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה לאנושות משימוש מופרז בקמחים אחרים,
מצריכה מוגזמת של קמח חומוס, עדשים ואפונה.

גם קמחים אלו הם לא טבעיים כדרך חיים לאדם,

זה לא משהו שהיו משתמשים בו כל כך פעם.

פעם היו משרים קטניות, מכינים תבשיל, אוכלים עם ירקות.

לא היו משתמשים בקמח,לא היו דוחפים אותו לכל מקום,
לא היו יוצרים שילובים הזויים של קמחים עם מזונות אחרים.

ומה יהיה המחיר של זה?

אנחנו לא יודעים,

אבל הוא יהיה.

כי שוב, הבעיה היא לא בגלוטן -

הבעיה היא בהגזמה.

לכן אני רואה לנכון לשים דגש על זה!

במקום לשלם ביוקר על פסטה עדשים -
תשקיעו במזונות בריאים באמת, שיהפכו את התזונה שלכן למאוזנת יותר.

במקום לחשוב שמשם תקבלו חלבון -
זכרו שזו לא דרך טבעית לצרוך קטניות.

התייחסו לפסטה כפינוק -

ודי לה.

אל תחפשו דרך ''להבריא'' את המאכל הזה.

למדתן משהו חדש מהכתבה הזו?
שתפו אותי בתגובות!

​